פסיכולוגיה פוליטית הוא תחום אקדמי הבוחן סוגיות פוליטיות מתוך פרספקטיבה פסיכולוגית, וכן תיאוריות פסיכולוגיות בתוך ההקשר הפוליטי. כך, תיאוריות בפסיכולוגיה חברתית וקוגניטיבית, תיאוריות אישיות, וגם תיאוריות בנוירו-פסיכולוגיה ובפסיכולוגיה אבולוציונית, משמשות לחקר פוליטיקאים, התנהגות אזרחים, פעילים פוליטיים, תוצאות פוליטיות ומוסדות פוליטיים, בתוך קונטקסט חברתי-פוליטי ובזווית השוואתית. לידע בתחום יש השלכות מעשיות לתחומי קבלת החלטות פוליטיות, ייעוץ פוליטי, ניהול קמפיינים תקשורתיים, יישוב סכסוכים, שינוי עמדות ושכנוע, הוראה וחינוך.

כחלק ממגמה המעודדת בינתחומיות במדעי החברה, גובר העניין בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית, והאוניברסיטאות הטובות בעולם מציעות כיום קורסים בנושא ואף התמחות פורמאלית בתחום, לרוב במסגרת החוגים למדע המדינה או לפסיכולוגיה. בשל מספר תנאים פוליטיים ייחודיים, ישראל מוצגת בספרות כ"מעבדה לפסיכולוגיה פוליטית", וחוקרים ישראליים עומדים בחזית המחקר העולמי. בתוך ההקשר הישראלי, פסיכולוגים פוליטיים מתמקדים בחקר יחסים בין קבוצות, סובלנות פוליטית, אלימות פוליטית וטרור, דת ומוסר בפוליטיקה, הגירה, התנהגות הצבעה, סטריאוטיפים ודעות קדומות.